אז כן, התחלנו ישר בירידה אל המיצג הזה שלי אישית הזכיר תמנון רב זרועות.
גודל הזרועות, הצבע העז בשילוב הנקודות והתאורה בחלל, השאירו אותי עם פה פעור.
והנה אני ביניהן להמחשת הגודל של המיצג הזה. רואים שגם הרצפה נוקדה בהתאם למיצג?
אחרי סבוב בין כל ה"זרועות" האלה המשכנו לחלל התצוגה המרשים שבו על כל קיר הוצגה סדרה אחרת של ציורים, ועל הרצפה במרכז היו מונחים 900 (ככה אומרים – לא ספרתי) כדורי נירוסטה מלוטשים.
הסיפור מאחורי הכדורים האלה מעניין, ומסביר הרבה על האישיות של יאיוי ועל התעוזה שלה. היא קראה למיצג "גנו של הנרקיס" תוך קריצה למילה "נרקסיסט" שהיא מאמינה שקיים בכל אחד. הרעיון של הכדורים ושל המיצג, הוא שבכל זוית שלא נעמוד, נראה את עצמנו.
בשנת 1966 היא הציבה באופן מחתרתי 1500 כדורים שכאלה על המדשאה מחוץ לביאנלה של ונציה. כמובן שללא הזמנה/ רישום או רישוי.
היא הציעה לעוברים ושבים לרכוש כדור ב 2 דולר, והיו הרבה שאכן עשו זאת, עד שהגיעו הרשויות וביקשו ממנה לפנות את המיצג ה"מחתרתי" הזה והיא ענתה להם שבדיוק כמו שמוכרים נקניקיות או גלידה בצורה חופשית ככה היא מוכרת כדורים.
ההד התקשורתי שנוצר בעקבות זה העלה בצורה דרמטית את ההכרה ביאיו ובאומנות שלה.
הרעיון של הצבת כמות עצומה של פריטים מאותו החפץ, הקפיצה לי זכרון מתערוכתו של Ai Weiwei אותה ראיתי בברלין וגם בארץ, ובה היה מיצג של 6000 שרפרפים שמאחוריהם ספור מעניין. אולי העובדה ששני האומנים מאסיה, אולי החוט המקשר ששניהם "נרדפים" כל אחד בדרכו אבל ככל שחשבתי על זה מצאתי עוד כמה קווי דמיון ביניהם.
קרדיט לתמונה : Photo: AP
אחרי הקומה התחתונה, עלינו למעלה ובעקבות השילוט הגענו לקצה הקומה העליונה של המוזיאון. שם נבנה חדר מראות ואורות, שהכניסה אליו מוגבלת ל 30 שניות בלבד (ואחרי שביקרתי ברור לי לגמרי למה), מזל שהיה לי את מי להחזיק.
המראות, הצבעים והאורות מקיימים סוג של משהו פסיכודלי (עבורי, כן?) שלא הרגיש לי נוח בכלל.
חדר נוסף ומעניין הפעם גם פחות "מערער" עבורי היה החדר המנוקד צהוב שחור.
שוב בנו חדר סגור באמצע חלל התצוגה, הכניסה אליו מוגבלת גם ל 30 שניות, הרצפה והקירות מכוסים בנקודות שחורות על רקע צהוב ובמרכז החדר "חור הצצה" להמוני דלעות צבועות.
בחלל התצוגה הזה היו מוצגות שוב סדרות ציורים מעניינות יותר ופחות, בכולן שימוש בצבעים עזים ונקודות מסוגים שונים.
נצמדתי לתמונה הזו שנקראת "מדרגות לגן עדן" ולא יכולתי לזוז כמה דקות טובות.
מעבר לשילוב הצבעים שאני מאוד אוהבת (טורקיז ואדום – שוס!) דרך הציור עצמה עניינה אותי מאוד. לפי התאוריה של יאיוי קוסמה, השכבה התחתונה היא בעצם הסגול כהה שנצבע על כל הקנבס ועליו היא מוסיפה את כל השאר.עכשיו מציעה לכם להגדיל את התמונה ולראות את השבילים האדומים, "המרצפות" הטורקיזיות והנקודות השחורות שמצויירות אחת אחת ביד ועם זאת הן זהות בגודלן. מדהים בעיניי.
בחלל התצוגה האחרון עמד המיצג הזה. אם תגדילו תראו שכל פריט ופריט מנוקדים בצבע אחר.
הפריט שהכי אהבתי היה הכיסא הטורקיזי המקסים הזה:
מילא שתלוי עליו תיק מנוקד באדום ולבן (שכבר אמרנו שאני מאוד אוהבת polka dots באדום ולבן), השילוב שלו יחד עם הטורקיז, ומבנה הכסא עצמו משגעים בעיניי.
מנחשים ממה עשוייה הרצפה? אני קצת פספסתי את זה מרב הנקודות והצבעים העזים של המיצג. מזל שחברתי ערנית😉
באולם הזה של התערוכה היו עוד הרבה מיצגים וחדר פסיכודאלי נוסף שפחות התחברתי אליהם, וגם אוסף תמונות שיצרה יאיוי בשנותיה המוקדמות ופחות מתקשרות לסגנון שלה משנות ה 60 .
אם לסכם זו הייתה חוויה נהדרת, ארבע שעות של השראה בחברה נהדרת ועם הרבה עניין, צבעים ו…. נקודות.
מכיוון ששנים לא ביקרתי במוזיאון ת"א חייבת להחמיא על הרעיון של הכיסאות להשאלה , אותם ניתן לקחת בכניסה (כסאות דקים וקלים) – יופי של רעיון ויישום.
שבוע נפלא ומנוקד לכם🦚
2 תגובות
פוסט מקסים , ומעורר יצירה בנקודות/עיגולים
תודה רבה❤🙏
תודה רבה סמדר, גם על שקראת ונהנית, ובעיקר על התגובה.
שיהיה לך ערב נפלא 🦚